בשיעורים הראשונים בכיתה פתאום הבנתי את גודל התפקיד כמחנכת . השעות הארוכות של הילדים בכיתה איתי כל כך חשובות. הילדים מבלים המון שעות בכיתה, עם חבריהם לכיתה ואיתי. מעבר ללימודים, לתכנים, לחומרים שהייתי צריכה להעביר. התקפיד שלי כמכוונת, מדריכה, בפן החברתי והרגשי כל כך חשוב. לאורך כל השנה ניסיתי כל רגע בכיתה, לתת מענה ולראות כל אחד מהילדים והילדות, שטוב להם בכיתה ועם החברים לכיתה.
בכל רגע שמתי לב על אופן הדיבור של הילדים זה עם זה, זה עם זו, שהם מדברים בצורה נעימה ומכבדת , להקשיב אחד לשני ולכבד אחד את השני.
שמתי לב שהרבה פעמים הילדים חסרי סבלנות לחבריהם, מאיצים בהם ולפעמים זה גורם להרבה מתח והעלבויות.
בהליכה לשדה הבאה ושיעור העצמה מס 2 עשיתי כמה תרגילים לגיבוש הכיתה-
בבוקר בכיתה התיישבנו במעגל, ודיברתי איתם על קצב. אמרנו שלכל אחד יש קצב משלו שבו הוא מתנהל, קצב הליכה, התנועות, העתקה מהלוח, קצב דיבור. אנחנו שונים זה מזה. יש מי שמעתיק מהר מאוד מהלוח ויש מי שלוקח לו יותר זמן.
במעגל יצרנו קצב , וביקשתי מכל ילד שלפי הקצב יכנס למעגל ויעשה את התנועת ריקוד שלו המיוחדת שלו.
אמרתי להם תוך כדי שיראו שלכל אחד יש תנועה משלו .
לאחר מכן הסתדרנו בטור מספרי ברזל לקראת ההליכה לשדה. אמרתי להם שאנחנו נצעד לשדה כשאנחנו אוחזים ידיים, צריך ללכת בקצב אחיד, לא לעזוב את הידיים ( בימי קורונה אפשר מרפק זה לזה ולא הליכה ארוכה).
הגענו לשדה מאוד מרוצים שהצלחנו ללכת כשאנו אוחזים ידיים.
בשדה חילקתי אותם לזוגות \ שלשות ועשינו כמה תחרויות ריצה כשהזוגות אוחזים ידיים.
היו ילדים שהיו השופטים והזניקו את הילדים.
הילדים היו ממש מאושרים.
Orinshlapo
🐋
Comments